לאחרונה הרשתות החברתיות עושות המון "רעש" ועולות תלונות רבות על צפיפות היתר והאיחורים הרבים ברכבת. התלונות הרבות שעלו על סדר היום הציבורי השפיעו מאוד על סדר היום התקשורתי בסדרת כתבות בטלוויזיה המשוות בין נסיעה ברכבת,נסיעה באוטובוס ונסיעה ברכב פרטי מבחינת נוחיות ועמידה בזמנים.
"לא ייתכן הזלזול הזה בבני אדם, למה מגיעה רכבת כל כך קטנה בשעה עמוסה?!?! התיישבתי על הרצפה עד שמישהי פשוט באה ועמדה לי על הראש, עוד שנייה היו מתיישבים עלי גם, אין איפה לעמוד!!! די כבר עם הקמצנות ותביאו רכבות נורמליות עם שתי קומות, מה זה כל כך הרבה לבקש?" כך כתב דניאל מהפייסבוק לרכבת ישראל.
אני מזדהה עם ביקורת זו בעיקר בנסיעה לכיוון נהריה. בנסיעה מנהריה יש תמיד מקומות ישיבה מכיוון שזו תחנה ראשונה וזה היתרון היחיד שיש לנו בפריפריה. במהלך הנסיעה מנהריה הצפיפות כל הזמן גוברת.
גם אני חוויתי איחורים רבים ברכבת כשנסעתי מלב המפרץ לנהריה.
לדעתי ידיעה על מצב הרכבת בישראל מגיעה יותר מהר לסדר היום התקשורתי כשהיא קורית במרכז.
ולסיום אני רוצה להביא לתשומת תלונה שמסכמת את מצב הרכבת בישראל:
"פעם בכמה שבועות אני עושה את הטעות הזו ומחליט לנסוע ברכבת.
ואז מתחילה הסאגה האינסופית שגורמת לחזור לרכב הפרטי, להיתקע בפקקים, לבזבז כסף ואנרגיה, אבל לפחות להרגיש שהדברים מעט בשליטה. הרכבות מאחרות, לא ניתן לתכנן נסיעת המשך, כי הרכבת מכפר יהושע מאחרת לחיפה, וזו שנוסעת לתל אביב לא ממתינה (כפי שפעם היה נהוג, לרוע מזלם של מי שישבו ברכבת זו). את המקומות השמורים ביטלו. למה? לכמה זמן? אין תשובות. אבל גם קודם לכן, כשהיו כאלה, לא מעט פעמים אנשים בקרון הגיעו לידי אלימות מילולית קשה, ולעתים אף פיזית. בגלל חוסר הבנה, חוסר מקום, וכרטיסן שמגיע בסוף הנסיעה ומסביר כמה קשה היה לו לעבור את כל הרכבת. ולעלות בקצה הנכון זו כנראה משימה מורכבת מדי. וכשתרכשו כרטיסים מתל אביב לחיפה, ולא תמצאו במכונות האטומטיות (כשהקופה האנושית סגורה) כרטיס לתחנת לב המפרץ, ותקנו כרטיס למרכז השמונה, תגלו שביציאה בלב המפרץ אתם נדרשים לעמוד בתור ולשלם עבור הקטע שניסיתם בתמימותכם לגנוב, אבל לא את מחיר ההפרש בלבד, אלא בתוספת קנס. בקיצור - חלם זה כאן, ורכבת ישראל מייצגת את האטימות הזו בצורה נאמנה ביותר."
