הפרת כללי האתיקה העיתונאית-רונה רמון

מועצת העיתונות אישרה בתאריך 15 ביוני 2010 תוספת לסעיפי המשנה לסעיף הדן בקרבנות אסונות, בתקנון האתיקה של המועצה. הסעיפים עוסקים באופן ההתנהלות של עיתונאים מול המשפחות השכולות בזמן שלאחר קבלת ההודעה על מות יקיריהן.

המועצה קבעה כי יש לחדד את הצורך של העיתונאי והמערכת לוודא, לפני שניגשים לביתו או למשפחתו של קרבן, כי התקבלה הודעה על מותו מהגורמים המוסמכים, כמו כן התקבל הסעיף כי עיתונאים לא יפנו בדברים לבני משפחתו של הקורבן. המועצה החליטה לקבל גם את הסעיף השנוי במחלוקת האוסר על צילום קרובי משפתו של הקורבן 24 שעות לאחר האסון, ללא אישורם

התוספות לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות התקבלו בעקבות יוזמת החקיקה של חבר הכנסת שי חרמש (קדימה) שהגיש את הצעת החוק שזכה לכינוי "חוק רונה רמון" שעיקרו למנוע מכלי תקשורת לפרסם תמונות של בני משפחה אבלים ב-48 השעות שלאחר קבלת הבשורה המרה

מתוך תקנון האתיקה העיתונאית:
ג. (תיקון 15.6.10) לא יפנה עיתונאי בדברים אל בני המשפחה הקרובה של אדם שנספה או נפגע באופן חמור במלחמה, בתאונה או באסון אחר, לפני שווידא שהידיעה על מותו או פגיעתו של אותו אדם הובאה לידיעת בני משפחתו הקרובה מפי גורם מוסמך. 
 ד. (תיקון 15.6.10) לא יתקרב עיתונאי למקום הימצאם של בני המשפחה הקרובה של אדם שנספה או נפגע באופן חמור במלחמה, בתאונה או באסון אחר, לפני שווידא שהידיעה על מותו או פגיעתו של אותו אדם הובאה לידיעת בני משפחתו הקרובה מפי גורם מוסמך. 

"לדעתי החוק חשוב. צריך לקרוא לו: החוק לשפיות ולאי דחיפת אף. חוק של כבוד האדם ולא חוק של כבוד העיתונות.

רונה רמון גילתה מהעיתונאים שבנה נהרג, לדעתי זו בושה לעיתונות. עיתונאים חסרי לב, הגיעו לביתה של האם השכולה לפני הנציגים הרשמיים של צה"ל. רונה רמון הבינה שמשהו קרה והחלה להתקשר לבסיס ולכל מיני חברים כדי לברר אם באמת קרה משהו. " (כתב טוקבקיסט)

קציני העיר מגיעים עם הבשורה הקשה לבית משפחת רמון, ספטמבר 2009.
 הצלמים והכתבים כבר חיכו במקום

"לפני כשמונה חודשים נהרג בני, אסף רמון, בעת טיסת אימון. כשעה לאחר התאונה החלה תכונה מוזרה בביתי ומסביב לו. קיבלתי הודעות לא ברורות בטלפון ובעודי מנסה לפענח מה פשר הדבר הבחנתי בהתכנסות של צלמים ועיתונאים מול ביתי. מיותר לומר עד כמה היה המראה מלחיץ ונורא: כמובן שהבנתי כי אסון נורא אירע, אך לא ידעתי מה בדיוק קרה ובמי משני בני החיילים מדובר. 

בה בעת התקשרה עיתונאית באמתלה כלשהי, וממנה קיבלתי למעשה את הבשורה המרה כי לאסף קרתה תאונה ואני נותרתי עם הידיעה הנוראה ועם הספק מול הנורא מכל. המודיעים הרשמיים של צה"ל הגיעו רק כעבור מספר שעות, זאת לאחר שבדקו ווידאו לפי הנוהל הצבאי את דבר נפילתו של אסף." ((מתוך הכתבה)

חוק זה חשוב ביותר מכיוון שהוא מתחשב ברגשות של מי שקרה לו אסון. לדעתי זה הכי אנושי והכי מובן מאליו לדרוש מעיתונאי לחכות שהבשורה הרעה תגיע למשפחה בצורה הרגישה ביותר מהגורמים המוסמכים לכך.
הפרה של החוק הזה היא הפרה בוטה של האתיקה העיתונאית וגילוי מביש של חוסר אנושיות!
גם הדרישה לא להתקרב למשפחה השכולה במשך 48 שעות מהרגע שנודע למשפחה על האסון נראית לי הגיונית ביותר מכיוון שבהתחלה המשפחה המומה ועדיין מנסה לעכל את מה שקרה.