הסרט העיתון

סיכום הסרט:

הסרט הוא על פרשת ווטרגייט

פרשת ווטרגייט היא על הקשר העמוק שנוצר ולמעשה היה בין הון לשלטון-עיתון

כשבעלת השליטה על העיתון וושינגטון פוסט היא ידידה אישית של שר ההגנה רוברט מקנמארה של הנשיא עצמו, קשה להניח שהעיתון בבעלותה יכסה בצורה ההוגנת את הפעילות.

וזה בא לידי ביטוי כבר בוויכוח הראשון שבין בעלת השליטה קת'רין גראהם לבין עורכו הראשי של העיתון בן ברדלי. היא מבקשת לעדן כתבות והוא מנפנף אותה בלי למצמץ.
(אסור לבעלת העיתון להתערב בכתבות).

בערב אחד בחיי העיתון הכל משתנה. על שולחן אחד הכתבים מונחת חבילה של מחקר סודי ביותר על מלחמת וייטנאם.

 התוצאה היא דרמה מותחת המבוססת על אירועים אמיתיים שהתרחשו כאשר ה"וושינגטון פוסט" וה"ניו יורק טיימס" החליטו לשתף פעולה על רקע חשיפה של מחקר סודי ביותר על מלחמת וויטנאם שיוצג בהמשך לעולם תחת הכותרת "מסמכי הפנטגון".

הסקופ אמנם היה של ה"ניו יורק טיימס", אך ה"וושינגטון פוסט" עומד במרכז העלילה, הכוללת איומים בהליכים משפטיים והפעלת כוח מצד הבית הלבן על ה"טיימס".

במהלך ימים ארוכים של משבר, מתלבטת קת'רין גראהם, בין הצורך להגן על מורשתה לבין מצפונה, ולבסוף אוזרת אומץ להנהיג.

העיתון מפרסם חלק מהמסמכים אך מיד מצונזר על ידי הממשל ונמנע ממנו בצו בית המשפט להמשיך ולפרסם אותם.

בן בגדיקיאן מהוושינגטון פוסט מתחקה אחר המקור למסמכים שהודלפו ומגיע לאלסברג שמוסר לו אותם. עורך העיתון בן בראדלי מכנס את צוות הכותבים והעורכים שלו והם מרכזים מאמץ לפרסום ממצאים מהמסמכים. על הפרסום מעיב החשש כי תהיה בכך פגיעה בעיתון, ואף ביזוי בית המשפט, מה שעלול להביא למעצרם של בראדלי ובעלת העיתון.

קתרין גרהאם שקיבלה לידה את השליטה בוושינגטון פוסט לאחר מות בעלה, מקבלת החלטה לפרסם את המסמכים על אף האיום כי הדבר עלול לטרפד את הנפקת מניותיו בבורסה, על אף הסיכון האישי בהפרת צו בית המשפט ועל אף ידידותה ארוכת השנים עם מקנמארה.

פרסום המסמכים מוביל לפולו-אפ של שאר העיתונים הבולטים בארצות הברית וכן לניצחון בבית המשפט.
(מה שמסומן באפור מתוך הכתבה הזאת)

 פסיקת בית המשפט העליון במשפט הניו יורק טיימס נגד ארצות הברית

וכה כותב השופט"העיתונות נועדה לשרת את הנשלטים ולא את השולטים. יכולתה של הממשלה לצנזר את העיתונות נלקחה ממנה, כדי שהעיתונות תהיה חופשית לצנזר את הממשל לנצח. העיתונות קיבלה הגנה כדי שתוכל לחשוף את סודות הממשל וליידע את האזרחים. רק עיתונות חופשית ובלתי מוגבלת יכולה לחשוף שחיתות ממשלתית באופן יעיל".

סצנה שאהבתי/משמעותית עבורי היא שהעיתון ניו יורק טיימס נתקל בדילמה בין לפרסם את האמת שהופיעה במסמכים המסווגים שהודלפו לו או לא לפרסם ולרצות את הפוליטיקאים כך שיישארו  לצידם ולטובת העיתון שלהם.
בסופו של דבר העיתון האמין בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת את האמת. העיתון חשף בעזרת המסמכים את העובדה שממשל ארצות הברית הטעה את הציבור,שיקר ופעל בסתר בניגוד למדיניותו הרשמיות.

הממשל כמובן התנגד לפרסום וטען כי יש בו סכנה לביטחון הלאומי והאשים את העיתון בבגידה.

בהתחלה בית המשפט הוציא צו מניעה שאוסר על הניו יורק טיימס לפרסם את הדברים אבל בסופו של דבר הכריע בית המשפט העליון של ארצות הברית שזכותו של העיתון ניו יורק טיימס לפרסם את המסמך.

הפרשה יצרה תחושת אי אימון קשה כלפי הממשל בגלל מה שהתגלה במסמכים וגם הניסיון של הממשל לבלום את פרסום המסמכים.

בקיצור: חופש הביטוי בעיתונות ניצח